<h1>רבינו ירוחם נ"ז ח"ג</h1>
<h2>דף לה:</h2>
וידוי י"ה באנא ובשם כך פשוט ביומא ובתוספתא [רפ"ב] אנא השם עויתי אנא בשם כפר נא וכן בת"כ וכן במקצת ספרים ובירושלמי [פ"ג ה"ז] אמר ר' חגאי בראשונה היה אומר אנא השם ובשנייה אנא בשם וכתב ר"ח לא משגיחין בר' חגאי לגבי מתניתין ובסדר רבי שלמה הבבלי יסד בשניהם אנא השם ובסדר אתה כוננת בראשונה אנא השם ובשנייה אנא בשם וכתב רבי אבי"ה כיון שפירוש בירושלמי כך הכי עבדינן דאימוראי בקיאי בגירסא טפי מינן וסבורני דאנא יי' היה אומר ובשנייה אנא ביי' אלא שהמשנה נשנית בלשון (נעלם) [העולם].
<h2>דף לו:</h2>
ועוד פשוט שמתודה על חטאי' שהם השגגות ואחר כך מתודה על העונות שהם הזדונות ואח' כך על הפשעים שהם המרדים ואומר שא נא לחטאים ולעונות ולפשעי' שחטאתי ושעויתי ושפשעתי וכן פסק רי"ף ובה"ג ורב פלטוי ור"ח וכן בתור' כהנים כרבנן וריב"ג ובעל העטור פסקו כר"מ ואומ' עויתי פשעתי חטאתי וראשון עקר וכן עמא דבר.
<h2>דף נה.</h2>
תמצא במחזור צום כפור על ההזאות בסדר עבודה כמצליף ופירושו הוא ביומא במשנה ולא היה מתכוין להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף וכך היה מונה וכו' ומפרש בגמרא כמנגדנא כלומר כמי שמלקה שהנלקה מטה על צדו ומלקין אותו שני שלישים מאחוריו ושליש מלפניו וכשהוא מכה מלפניו גב ידו למטה כדי שתגיע ההכאה על בטנו וכשמכה מאחוריו גב ידו למעלה כך בענין ההזאות כשהוא מזה שבע פעמים כמו שנאמר ולפני הכפרת יזה שבע פעמים כי הזאה אחת היתה על פני הכפרת כדכתיב והזה על פני הכפרת ושבע הזאות על פני הכפרת ולא שתהיה האחת על פני הכפרת ולא השבעה לפני הכפרת ממש אלא כל ההזאות היתה ידו כנגד עובי הכפר' וכל ההזאות נופלות בקרקע זולתי כשהוא מזה הא' שכתוב בה על פני הכפרת מצדד גב ידו למטה כלומ' מהפך גב ידו למט' ויזה ויעלה ההזאה למעלה ואחר כך יורדת ונופלת בקרקע וכשהוא מזה השבעה הזאות שכתוב בהן ולפני הכפורת עושה בהפך ומצדד גב ידו למעלה ויורדת ההזאה למטה כמצליף כלומ' כמי שמלקה שלפעמים גב ידו למטה ולפעמים גב ידו למעלה ונוכל לפרש כמצליף מלשון הטיה כלומ' מוטה מלשון ויסלף דברי צדיקים ובערוך פירש מלשון הכאה יודע כמבי' למעלה תרגומו כמצליף בקורנסא כלומר כמי שמכה בפטיש וזהו כמנגדנ' כלומר כמי שמלקין אותו במלקות. ובעבור שראיתי כמה אנשי' ששואלים פירוש לשון כמצליף כשקורין סדר עבודה במחזור פרשתיו כאן.
<h2>דף ע.</h2>
סדר עבודה בקצרה שחבר מורי ה"ר אברהם בן אסמעאל נר"ו המכונה אלבוכי. ז' ימים קודם י"ה מפרישין כהן גדול מביתו ללשכה שבמקדש עשויה לכך ומתקנים לו כהן אחר שאם יארע בזה פסול יעבוד האחר תחתיו. בז' ימים האלו מזין עליו מי חטאת בג' להפרשתו ובז' שהוא ערב י"ה שמא נטמא במת ולא ידע ואם חל יום שבת בג' או בז' שלו דוחין אותו דהזאה שבות ואינה דוחה שבת. כל ז' ימים מרגילין אותו בעבודות זורק דם התמיד ומטיב הנרות ומקטיר איברי התמיד על המזבח כדי שיהא רגיל בעבודה ביום הכפורים ומוסרין לו זקנים מזקני ב"ד וקוראים לפניו ומלמדין אותו עבודת היום וסדורה. ערב יום הכפורים בשחרית היו מעמידין אותו בשער המזרח ומעבירין לפניו פרי' ואלים וכבשים כדי שיהא מכי' ורגיל בעבודה. כל ז' ימים לא היו מונעין ממנו מאכל ומשתה ערב י"ה עם חשכה לא היו מניחין אותו לאכול הרבה שהמאכל מביא לידי שינה ולא היו מניחין אותו לישן שמא יראה קרי ולא היו מאכילין אותו דברים המרגילין לשכבת זרע כביצי' וחלב וכיוצא בהן ומסרוהו זקני בית דין לזקני כהונה והוליכוהו לעליית בית אבטינס שם מפטמין את הקטר' ללמדו חפינה שהיתה מעבודו' קשות שבמקדש ומשביעין אותו ואומרי' לו אנו שלוחי בית דין ואתה שלוחנו ושליח בית דין משביעי' אנו עליך במי ששיכן שמו בבית הזה שלא תשנה דבר מכל אשר אמרנו והוא פורש ובוכה והם פורשים ובוכים הוא פורש ובוכה לפי שחשדוהו צדוקי שהצדוקים היו אומרי' מתקן הקטר' מבחוץ וכשיעלה עשנה מכניסה לפנים לבית קדשי הקדשים מטעם שנ' כי בענן אראה אמרו זהו ענ(י)ן הקטרת וחכמים למדו מפי השמועה שאינו נותן הקטרת אלא בבית קדשי הקדשים שנאמר ונתן את הקטרת על האש לפני יי' ולפי שהיו חוששין בבית שני שמא כהן גדול נטה לדברי הצדוקים שהיו אז מרובין לפי' היו משביעין אותו ואחר שהשביעוהו היה בוכה לפי שחשדוהו והם היו בוכין לפי שחשדוהו ושמא אין בלבו כלום. ליל י"ה כהן גדול יושב ודורש אם הוא תלמיד חכם ואם לאו כגון בבית שני שהיו מעמידי' כהן גדול שאינו חכם על ידי ממון תלמידי חכמי' דורשין לפניו אם רגיל לקרות קורא ואם לאו קורין כדי שלא יישן ובמה קורין לפניו אם אינו רגיל לקרות, באיוב ובעזרא ובדברי הימים בקש להתנמנם פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרדה כלומר באצבע שלישי לגודל ומשמיעין קול ואומרין לו אישי כהן גדול הפג שנתך על הרצפה והוא מראה להם קידה שנועץ גודליו בארץ ושוחה ונושק הרצפה ומתעסקין עמו עד שיעלה עמוד השחר. בחצות הלילה נאספו הכהנים שבאותו בית אב של אותו יום ומפייסין לתרומת הדשן ומי שזוכה לתרומת הדשן הוא היה מסדר מערכה גדולה שעליה מקטירין האיברי' ומסדר מערכה שניה שממנה מכניסין אש לקטרת שמקטירין בכל יום על מזבח הזהב ועוד מסדר מערכ' שלישית לקיום האש וביום הכפורים היה מסדר עוד מערכה רביעית שממנה מכניסין אש לקטרת שמקטירין בבית קדשי הקדשים ומסדר שני גזירי עצים על המערכה הגדולה שכן היא מצותה בכל יום וכל זה היו עושין קודם עלות השחר שלא היו עבודו' יום. ונכון לומר שהיו מפייסין על כל אחד ואחד משום חבת העבודות שבכל יום היו מפייסי ד"פ במקדש וביום הכפורים שכל העבודות בכהן גדול לא היה פייס בעבודת היום והיו מפייסין על עבודות הללו שהיו בלילה. הגיע זמן שחיט' התמיד והוא כשהיו מכירין שעלה עמוד השחר בודאי פרשו סדין של בוץ בינו ובין העם. פשט בגדי חול וירד וטבל במקוה שהיה ע"ג שער המים ובחיל היה ולובש ח' בגדים והם כתונת ומכנסים ומצנפת ואבנט וחשן ואפוד ומעיל וציץ ומקדש ידיו ורגליו ושוחט בתמיד רוב ב' ומניח לאחר לגמור השחיטה ומקבל הדם וזורקו על המזבח כמצותו ומדשן מזבח פנימי כדי להקטיר עליו ומטיב ה' נרות ומקטיר את הקטורת כמו שמקטירין בכל יום ומטיב ב' נרות מפי השמועה למדו זה שנאמר בהטיבו את הנרות בבקר בבקר שאינו מטיב ז' נרות כא' ומוליך איברים איברי' ומקטיר (כל) [על] המזבח ומקטיר מנח' התמיד ככתוב ועשירית האיפה וגו' החביתין והוא חצי עשרון של כהן גדול שקרב בכל יום שנאמ' זה קרבן אהרן וגומר עשירית האיפה מחציתה בבקר ומחציתה בערב ומנסך היין על התמיד ושוחט פר העולה וז' כבשים של מוספין שבפרשת פנחס וזורק דמן ומקטיר האיברים ואם הוא שבת מקטיר בזיכי לבונה של לחם הפני' ועורך הלחם על השלחן. ואחר כך הביאוהו לבית הפרוה ובקדש היתה פרשו סדין של בוץ בינו לבין העם מקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי זהב וטובל ולובש בגדי לבן ומקדש ידיו ורגליו שנאמר כתנת בד קדש ילבש ובא לו אצל פרו שנא' והקריב אהרן את פר החטאת וגומר וכפר בעדו אין כפרה זו אלא כפרת דברים ואין לומר כפרת דמים שהרי אחר כך נאמר ושחט והפר היה עומד בין האולם והמזבח ואחורי הפר היו לצפון וראשו לדרום ומחזיר פניו כלפי המערב ומה שלא היו מעמידי' אחוריו למזרח וראשו למערב כדי שלא יגלה מקום הרעי כנגד המזבח וכהן גדול פניו למערב וסומך ידיו בין ב' קרניו ומתודה וכך היה אומר אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי לפניך אני וביתי אנא השם כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך ככתוב בתורת משה כי ביום הזה יכפר וגומר והם עונים אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ואחר כך בא לו למזרח העזרה כנגד צפון המזבח הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו ושם שני שעירים שנאמר ולקח אהרן את שני השעירים וגומר ומפני שאין עומדין אלא להגרלה לא היו מקריבין אותן פתח אהל מוע' אלא מעמידין אותן למזרח העזר' ומפני ששעיר הנעשה לשם שחיטתו בצפון על כן היו מכוונים שיהו עומדי' כנגד אויר שבין צפון המזבח לכותל וארגז היה שם ובה ב' גורלות של עץ ובבית שני עשאום של זהב אחד כתוב עליו ליי' ואחד כתוב עליו לעזאזל ומעמידין ב' השעירים פניהם למערב ואחוריהן למזרח. נותן שני ידיו בארגז וטרף בגורלו' כדי שלא יכוין והעלה ב' גורלות בב' ידיו אם של שם עולה בימינו הסג' אומר לו אישי כ"ג הגבה ימינך ואם בשמאלו הוא עולה ראש [בית] אב אומר לו אישי כהן גדול הגבה שמאלך. נתן ב' גורלות על ב' השעירים ואומר ליי' חטאת קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח והעמידו כנג' שער שיצאו משם וקשר לשון של זהורית לנשחט בצוארו שלא יתער' בין אחרים. אחר כך בא לו אצל פרו שנייה וסומך שתי ידיו עליו ומתודה וידוי שני שנאמר והקריב אהרן וגו' וכך היה אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך אנא השם כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך ככתוב בתורת משה עבדך כי ביום הזה יכפר וגומ' והם עונים אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אף על פי שבב' המקראות הללו כתוב וכפר בעדו ובעד ביתו מפי השמועה למדו שהוידוי הראשון עליו ועל ביתו והשני עליו ועל
ביתו ועל בני אהרן מוטב שיבא זכאי ויכפר על החייב ואל יבא חייב ויכפר על הזכאי. ההזכרות שבוידוי ושבהנחת גורל היו בשם המפורש וי' פעמים היה מזכיר כהן גדול שם המפורש בי"ה א' בהנחת גורלו ב' בוידוי ראשון ג'
בוידוי שעיר המשתלח ואחר כך שוחט את פרו שנאמ' ושחט את פר החטאת וגומר ומקבל את דמו ונותנו למי שממרס כלומר למי שמנדנדו כדי שלא יקרוש חוץ לפתח ההיכל בשורה ד' של הרצפה. אחר כך הביאו לו מחתה של זהב אדום דומה (לבני) [לדם] הפר בת ג' קבין וגלדה דק כדי שתהא קלה וידה ארוכה כדי שיכניסנה תחת זרועותיו ותסייענו נטל את המחתה ועלה לראש המזבח ופנה גחלים אילך ואילך וחתה מהגחלים הבוערות כדכתי' ולקח מלא המחתה וגומר והניחה בעזרה אצל דם הפר ומוציאין לו הכף ריקן מבית הכלים ומחתה גדושה של קטרת וחופן ממנה מלא חפניו לא מחוקות ולא גדושות אלא טפופות הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו ונותן לתוך הכף דכתיב ומלא חפניו קטר' סמי' דקה זה שאמר הכתוב דקה והלא בכל יום נאמר ושחקת ממנה הדק אלא להביא דקה מן הדקה שמחזירין אותו למכתש' ערב י"ה. ומה שהיה מכניס הקטרת בכף ולא היה מכניסו בחפניו כדכתיב ומלא חפניו קטרת וגומר והביא מפני שהיה צרי' להכני' מלא המחתה גחלי אש ולא היה יכול להכניס מלא חפניו קטרת ומלא מחתה גחלי אש כא'. ומה שאינו מביא וחוזר ומביא לפי שלא התיר הכתו' בקטרת אלא ביאה אחת. נטל המחתה בימינו והכף בשמאלו ובדין היה שיטול הקטרת בימינו אלא מפני שהמחתה שמכניס בה גחלי אש היתה כבדה בת שלש' קבין ועוד שהיתה חמה לפיכ' נוטל מחתה בימינו ומהלך בהיכל עד שמגיע לבית קדשי הקדשים. בבית ראשון היה כותל מבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים ובבית שני היתה פרוכת מבדלת והיתה כפולה בצפון ופרופה בקרשים ובאותה פריפה היה נכנס לבית קדשי הקדשים והיה מהלך עד שמגיע לבין בדי הארון שהיא באמצע בית קדשי הקדשים ובמקדש שני לא היה שם ארון ואבן היתה שם במקום בדי הארון ונקרא אבן השתיה ועליה מניח את המחתה ואוחז שפת הכף בראשי אצבעותיו או בשיניו ומערה הקטרת לתוך חפניו כמו שהיתה והיה נזהר שלא ישפך ממנו כלום וזו מעבודות קשות שבמקדש וצובר הקטרת על גבי הגחלי' לפנים לצד שפת המחתה שכלפי הארון ומושך והולך לחוץ כלפי פניו וממתין שם עד שימלא הבית עשן ויצא והוא מהלך אחורני' מעט מעט פניו לקדש ואחוריו להיכל עד שיצ' מהפרוכ' ומתפלל שם בהיכל ולא היה מאריך בתפלתו שלא להבעית את ישראל וכך היה מתפלל יהי רצון מלפני' יי' אלקנו שאם שנה זו שחונה שתהא גשומה ולא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה ולא יהו עמך ישראל צריכין לפרנסה זה לזה ולא לעם אחר ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים לענין הגשם בלבד ותפלה זו מדברי קבלה. בשעת הקטרת בבית קדשי הקדשים הכל פורשים מן ההיכל וכן בשעת הזאת דמים על הכפורת שנאמר וכל אדם לא יהיה באהל מועד וגומר וכשם שפורשים מן ההיכל בשעת קטרת ומתן דמים של קדשי הקדשים כך פורשים מבין האולם ולמזבח בשעת קטרת ומתן דמים של היכל.
נטל דם הפר ממי שממרס בו ונכנס בו למקום שנכנס בקטרת ומזה בין בדי הארון כנגד הכפורת שנא' ולקח מדם הפר וגומר והזה על פני הכפרת ולפני הכפרת יזה והזה באצבעו על פני הכפר' הזאה אחת ומלבד אותה הזא' ולפני הכפרת יזה ז' פעמים ולמה חלקן הכתוב לומר שהיא נמנית לעצמה ומפי השמועה למדו ומונה אותה הזאה על כל ההזאות. וכך היה מונה אחת אחת ואחת אחת וב' אחת וג' אחת וד' אחת וה' אחת וו' א' וז'. ההזאות כלן בארץ היו נופלות ולא היו מגיעות בכפרת שנאמר בה והזה על פני הכפרת מצדד גב ידו למטה ומזה מלמטה למעלה וז' הזאות שנאמר בהן ולפני הכפרת יזה גב ידו למעלה ומזה מלמעלה למטה וכאן וכאן ידו כנגד עובי הכפרת יצא מבית קדשי הקדשים ומניח דם הפר על כן של זהב שהיה בהיכל. אחר כך יצא מן ההיכל שוחט את השעיר שעלה עליו הגורל לשם ונכנס בדמו לקדשי הקדשים ומזה ממנו על הכפרת כדרך שהזה בדם הפר שנאמר ושחט את שעיר וגומר ויצא ומניחו על כן שני של זהב שהיה בהיכל. אחר כך נוטל דם הפר מעל הכן ועומד בהיכל בין מזבח הזהב לפרכת והזה על הפרכת מבחוץ כנגד בין הבדים כדרך שהזה על הכפרת והיה מונה כדרך שהיה מונה הזאות של הכפרת וכך היה מונה אחת אחת ואחת וגומר ואין ההזאות נוגעות בפרכת אלא נופלות בארץ ומניח [דם הפר ונוטל] דם השעיר ומזה ממנו על הפרכת כדרך שהזה מדם הפר וזהו שנאמר וכן יעשה לאהל מועד וגומר. ואחר כך מערה דם הפר לתוך דם השעיר ומחזיר הכל למזרק שהיה בו דם הפר כדי שיתערבו יפה יפה ועומד חוץ למזבח הזהב ונותן מב' הדמים על קרנות המזבח שנאמר ויבא אל המזבח אשר לפני יי' גו' מהיכן מתחיל מקרן מזרחית (ל)צפונית לצפוני' מערבית למערבית דרומית לדרומית מזרחית וי"א מתחיל בקרן דרומית מזרחית לדרומית מערבית למערבית צפוני' לצפונית מזרחית והמתנות ארוכות ומשוכות בכל קרן וקרן. אחר כך חותה הגחלי' והאפר שבמזבח הזהב הילך והילך עד שמגלה זהבו ומזה עליו מדם התערובות ז' פעמים שנאמר והזה עליו וגו' וטהרו וקדשו ובמקום ששלמו מתנות קרנותיו שם היה מזה על המזבח שנא' וטהרו וקדשו במקום שקדשו במתן קרנות שם טהרו כלומר שם גלה טהרו והזה ז' הזאו' ויוצא ושופך שיירי הדם אל יסוד מערבי של מזבח החיצון. ואחר כך בא אצל שעיר המשתלח וסמך ב' ידיו על ראשו ומתודה שנא' וכלה מכפר וגו' והקריב וגו' והתודה וכך היה אומר אנא השם חטאו עוו ופשעו וכו' אנא השם כפר נא וכו' ככתוב בתורת משה וכו' ואחר כך משלח את השעיר החי ביד איש המוכן להוליכו במדבר שנא' ושלח ביד איש עתי והכל כשרי' להוליכו אלא שעשו כהנים קבע ולא היו מניחין ישראל להוליכו וכבש עשו לו שיוצא משם על חומת העזרה מפני קלי הדעת שהיו תולשין בשערו של משלח ואומרים לו טול מהר וצא שלא תשהא עונותינו אצלנו. וי"ב מילין היו מירושלים עד צוק גבוה וחתוך ששם דוחפו שנאמר ונשא השעיר וגומ' אין גזירה אלא חתוכה שיהא ההר שמשלח שם גבוה וחתוך וי' סוכות עשו בדרך ובכל סוכה וסוכה שובתים אנשים מערב י"ה כדי ללותו מירושלים עד סוכה ראשונה מיל שהוא תחום שבת ומיקירי ירוש' מלוין אותו עד סוכה ראשונה ומסוכה לסוכה מיל ומלוין אותו מסוכה לסוכה ומסוכה אחרונה עד צוק ב' מילין והאנשים שבסוכה מלוין אותו עד מיל ויושבין שם לראות מה היה עושה מרחוק ובכל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים כדי ליישב דעתו. הגיע להר כיצד עושה חולק לשון של זהורי' וקושר חציו בסלע וחציו בין קרניו ודוחפו לאחוריו והוא מתגלגל ויורד ולא היה מגיע לחצי ההר עד שהוא נעשה איברי' איברי' וזהורית שקשר בסלע מלבין ויודע שנתכפרו עונותיהם של ישראל שנא' אם יהיו חטאיכם כשני' וגו' ובראשונה היו תולי' לשון של זהורית בין האולם ולמזבח וכשהיה מלבין יודעים שנגמר מעש' השעיר משרבו העונות פעמים שלא היה מלבין והיו מתביישי' התקינו שיקשרהו על הסלע [ו]בין קרניו אחר כך בא לו המש(ת)לח וישב לו בסוכה אחרונה עד שתחשך. ואח' ששלח השעיר ביד המוליכו למדבר חוזר אצל הפר והשעיר שהזה דמן לפני' וקורען ומוציא את אימוריהן ומניחן בכלי להקטירן כשהגיע שעת הקטרתן ובאין ד' בני אדם בב' מוטות ומוליכין מוט זה אצל מוט זה ונתנו עליהם הפר והשעיר מקולעי' ומורכבי' זה על זה ומוליכין אותו לבית השרפה כמו שהם שלמים אלא שנקרע כריסן להוציא אימוריהם הגיעו לבית השרפה מנתחין אותן בעורן אבר אבר ושורפין אותם אע"פ שנ' תחלה ועש' את עולתו ואת עולת העם ואת חלב וגו' ואחר כך נאמר ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת וגומר לא שיהא הסדר כן לפי' כתב כאן והמשלח את וגומ' וסמך לו את פר החטאת ואת שעיר החטאת לומר לך ששרפת הפר והשעיר אחר שילוח השעיר מיד. כיון שהגיע שעיר למדבר אף על פי שלא הגיע לצוק יצא כהן גדול לעזרת נשים לקרא בתורה ומהיכן היו יודעין מקומות היו להם מראש המדבר עד ירושלים וב' אנשים עומדין ואותם שאצל המדבר כשראו שהגיע השעיר למדבר מניפין בסודרין והקרובים להם רואים ומניפין עד שמגיע הדבר לירושלים. קריאה זו אינה עבודה לפיכך אם רצה לקרות באצטלית שלו קורא ואם רצה בבגדי לבן שהוא לבוש קורא. כיצד הוא קורא יושב בעזרת נשים וכל העם עומדים עליו וחזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכהן גדול וכהן גדול עומד ומקבל וקורא בפרשת אחרי מות ובאך בעשור שבפר' המועדו' וגולל ספר תור' ומניחו בחיקו ואומר יותר ממה שקריתי לפניכ' כתוב כאן ובעשור שבפרש' פנחס קורהו על פה לפי שאין גוללין ספר תורה בצבור אלא בכדי שלא יפסיק התורגמן ואין מביאין ספר תורה אחר שלא יאמרו מה שהניח מלקרות בראשון מפני שמצאו פסול. בעת שקורא מברך לפניה ולאחריה ומברך על העבודה רצה יי' אלדינו בעמך ישראל ותפלתם תקבל ברצו' ברוך המקבל עבודת עמו ישראל ברצון ומברך על ההודאה מודין אנחנו לך וגומר עד הטוב שמך ולך נאה להודות ומברך על המחילה אלדינו ואלדי אבותינו מחול לעונותינו וחות' מלך מוחל וסולח לעונותינו והרמב"ם כתב שאומר סלח לנו אבינו כי חטאנו וחותם ברוך אתה יי' מלך מוחל וסולח עונות עמו ישר' ברחמים ומתפלל על המקדש שיעמוד ותהיה שכינה בתוכו וחותם ברוך אתה יי' שבחר במקדש והרמב"ם כתב ברוך אתה יי' שוכן בציון ומברך על ישראל שמתפלל עליהם וחותם ברוך שבחר בישראל ומברך על הכהנים שמתפלל עליהם וחותם ברוך שבחר בזרעו של אהרן א"נ ברוך אתה יי' מקדש הכהנים ואח' כך אומר תפלה ותחנה ברנה ובבקשה כפי כחו וחותם הושע יי' את עמך שעמך ישראל צריכין ליושע ברוך אתה יי' שומע תפלה. אחר כך מקדש ידיו ורגליו אם קרא בבגדי לבן ופשט וירד וטבל ולבש בגדי זהב וקדש ידיו ורגליו ועשה שעיר הנעשה בחוץ הנאמר בפרשת פנחס ואחר כך אילו ואיל העם ומקטיר אימורי פר ושעיר שהוציא בשעה ששלחן לבית השרפה. ועושה תמיד של בין הערבים וזה סידורו מביא שני גזירי עצים ונותן על המערכה גדולה שכך למדו מפי השמועה שבכל יום נותן שני גזירי עצים על המערכה בין הערבים בכל יום היו מביאין אותם שני כהנים והיום מביאן כהן גדול ושוחט התמיד וזורק דמו ומקטי' איברים ויש אומרים שעושה תמיד של בין הערבים לאחר הוצאת הכף והמחתה. ואח' כך מקד' ידיו ורגליו ופושט בגדי זהב וירד וטבל ועלה ונסתפג ולובש בגדי לבן וקדש ידיו ורגליו ונכנס לבי' קדשי הקדשים להוציא כף ומחתה שהניח בין שני הבדים שנאמר ובא אהרן אל אהל מועד וגומר ביאה זו היא להוציא כף ומחתה וכך שיעור הכתוב ובא אל אהל מועד בבגדי לבן להוציא כף ומחתה ואחר כך ופשט את בגדי לבן אשר לבש ולבש את בגדיו שעובד בהן בכל יום שהם בגדי זהב ולפי הכתובין עולתו ועולת העם היא אחר הוצאת כף ומחתה אלא שלמדו מפי השמועה שמקרא זה לא נאמר על הסדר שקודם היה עושה עולתו ועולת העם בבגדי זהב ואחר כך מוציא כף ומחתה בבגדי לבן. הבגדים שלובש עתה אין הבגדים שלבש לעבודת היום הבגדים שלבש לעבודת היום היו מעולין יותר מבגדים שהוציא בהן כף ומחתה בגדים של עבודת היום של שמונה עשרה מנה ושל הוצאת כף ומחתה של שנים עשר מנה. ואחר כך קדש ידיו ורגליו ופש' בגדי לבן וירד וטבל ועלה ונסתפג ולבש בגדי זהב וקדש ידיו ורגליו להיכל להקטיר הקטרת של בין הערבים ומקטיר עשירית האיפה סלת למנחה ומקטיר חביתין ועושה נסוך היין ומעלה הנרות. קדש ידיו ורגליו ופשט בגדי קדש ולבש בגדי חול והלך לביתו ויום טוב היה עושה בצאתו בשלום מן הקדש. נשלם סדר עבודה.
<h2>דף פה:</h2>
האומר אחטא וי"ה מכפר אין יום הכפורים מכפר. עבירות שבין אדם למקום י"ה מכפר ושבין אדם לחבירו אין י"ה מכפר עד שירצ' את חבירו כך פשוט ביומא.
<h2>דף פו.</h2>
י"ה מכפר עם התשובה התשובה מכפרת על עבירות [קלות] על עשה ועל לא תעשה הניתק לעשה ועל החמורות היא תולה עד שיבא י"ה ויכפר. ושלשה חלוקי כפרה הן ותשובה עם כל אחד מהן עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז מש' עד שמוחלין לו. עבר על לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה וי"ה מכפר. עבר על כרתו' ומיתות בית דין ועשה תשובה תשובה וי"ה תולין ויסורין ממרקין. אבל חלול השי"ת כלן תולין ומיתה ממרקת וחלול השם כגון חכם שנוטל בשר מן הטבח ואינו פורע מיד או שהולך ד' אמות בלא תורה ובלא תפלין או שחביריו בושין משמועתו.
<h2>דף פו:</h2>
ועוד פשוט עבר עבירה אחת מוחלין לו שנייה מוחלין לו שלישי' אין מוחלין לו ודוקא יחיד אבל צבור שלשה מוחלין ד' אין מוחלין ופי' הרא"ש ד' אין מוחלין אם היא מצות עשה אין מוחלין מיד כשעש' תשובה אלא תשובה תולה וי"ה מכפר ואם היא מצות לא תעשה תשובה וי"ה תולין ויסורין ממרקין.
עבירות שהתודה עליהן י"ה אינו צריך להתודות עליהם י"ה אח' ואם שנה בהן צריך לחזור ולהתודות. וי"א שאפילו לא שנה בהן הרי זה משובח אם יחזור להתודות עליהן. וצריך לפרט החטא ולפרשו וי"א אינו צריך.
<h2>דף פז:</h2>
אף על פי שהתודה עי"ה קודם שיאכל כמו שכתבתי בח"א צריך לחזור ולהתודות אחר אכילה בערבית בליל י"ה ומתפלל ז' ברכות ומתודה וכן בתפלת יוצר וכן במוסף וכן במנחה וכן בנעילה. והוידוי אומרו יחיד אחר תפלתו וש"צ אומרו באמצע התפלה. וזה הוידוי י"א אתה יודע רזי עולם וי"א אתה יודע תעלומות לב וי"א ובתורתך כתוב לאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וגומר אלהי עד שלא נוצרתי וכו' אם אמר אבל חטאנו שוב אינו צריך כי הוא עקר הוידוי ושמואל כי הוה מטי ש"צ לאבל חטאנו הוה קאי אכרעיה כלומר שלא היה יושב ומכאן דקדק הריב"ג שצריך לעמוד באבל חטאנו כך פשוט ביומא.
בתשובת הגאונים מנהג של ישיבה בשחרית ז"פ ויעבור ובמוסף שבעה ובמנחה ששה ובנעילה ו' וראבי"ה כתב קבלתי שבתפלת היוצר י"ג פעמים ויעבור כנגד י"ג מדו' ורב נטרונאי כתב מנהג של ישיבו' בשחרית אומר ז' סליחות ובמוסף ה' ובמנחה ג' ואם יש פנאי אומר ה'. תפלת נעילה אומר מה אנו מה חיינו וכו' ומתחיל באתה בחרתנו ומסיים במה אנו ודוקא ש"צ אבל יחיד אומר מה אנו אח' תפלתו ותפלת נעילה תפלה יתירה ומתפללין אותה בעת נעילת שערים וי"א בנעילת שערי היכל ומתפללין אותה ביום להשלמה קודם שקיעת החמה כך פשוט ביומא ובירושלמי. תפלת ערבית במוצאי י"ה יש מי שפסק כרב דאמר תפלת נעילה פוטרתה ורוב הפוסקים הסכימו דאינה פוטרתה וכן בברית' שמתפלל ערבית י"ח מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת וכן פסק רמ"ה וכן בירושלמי [תענית פ"ד ה"א] וכן עמא דבר.
כתבו המפרשים וצריך ליזהר כשמאחרין בי"ה תפלת יוצר אחר ז' שעות שיש להם להקדי' תפלת מנחה ודקדקו מההיא [ברכות כ"ז ע"א] היו לפניו ב' תפלות וכו' וכתבתיו בדיני שבת (בח"ב) [ני"ב חי"ט].
